Dmaye
Daf 3a
תַּמָּן תַּנֵּינָן הַתְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא תַּמָּן תַּנֵּינָן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. בְּרַם הָכָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי. אָמַר רִבִּי אִימִּי אֵין הַמִּשְׁנָה הַזֶּה יוֹצֵא יְדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. מַהוּ כְדוֹן תַּמָּן רִבִּי מֵאִיר בְּרַם הָכָא רַבָּנִין. רִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּשֵׁם רַבָּנִין בְּדִין הָיָה תְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְלָמָּה אָֽמְרוּ שֶׁיַּפְרִישׁ מִפְּנֵי גְדֵירָהּ שֶׁאִם אַתְּ אוֹמֵר לוֹ שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ אַף הוּא אֵינוֹ נוֹהֵג בָּהּ בִּקְדּוּשָׁה. כְּדוֹן הָיָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְלָמָּה אָמַר שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ מִפְּנֵי גְדֵירוֹ שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁיַּפְרִישׁ אַף 3a הוּא אֵינוֹ מַפְרִישׁ כָּל עִיקָּר.
Traduction
On a enseigné ailleurs (29)''(Orla 2,1); ou (Baba Metsia 4,8), où il s'agit, non d'annulation, mais de 5e additionnel.'': ''les oblations sacerdotales (prélevées par l’Israélite) et l’oblation de la dîme (offerte au sacerdote pour le lévite), ou celles prises sur les fruits sujets au doute, ne sont annulées que si elles tombent au milieu de plus de cent parties de la même espèce (exemple de tout droit), avec laquelle elles se confondent''. —Comment se fait-il qu’ici il ne soit pas tenu compte des obligations afférentes aux fruits douteux? —C’est que, répond R. Zeira, plus loin il est question d’une 2ème sorte d’oblations sacrées (due par le lévite), dont la gravité est telle qu’en cas de doute il faut les prélever à nouveau; tandis qu’ici il n’est question que de la 2ème dîme, qui est d’un caractère moins grave. Selon R. Imi, il n’est même pas nécessaire d’établir les dites distinctions (et l’on peut supposer que, même dans notre Mishna, il est question de l’oblation sacerdotale sur la dîme). Comment établir alors qu’il n’y a pas de contradiction? Le voici: dans l’enseignement précité, c’est selon l’avis de R. Meir seul (30)D'après lui, la part due sur les fruits douteux, quoique secondaire, et d'ordre rabbinique, a le même caractère de gravité que ce qui est dû avec certitude, par précepte biblique. qu’il faut prélever à nouveau ladite part sur les objets douteux; tandis qu’ici l’on est dispensé, selon les autres sages (et c’est leur avis qui prédomine ici (31)Voir Babli, (Baba Metsia 55b).). R. Zeira (II) explique au nom des rabbins qu’il serait effectivement juste de ne pas faire prélever un 5ème additionnel en cas de nouveau rachat de l’oblation sacerdotale de la dîme sur les fruits douteux (puisqu’il est dit ici que ce droit n’a pas lieu d’être exercé); seulement, cette mesure a été prescrite à titre de prévention (dans ladite Mishna), car si l’on en était dispensé, il serait à craindre que l’on traite ce sujet sacré avec peu de respect. Par contre, il serait juste d’exiger (là) le même surcroît pour la 2ème dîme des fruits douteux, et cependant les sages ont établi ici la dispense du 5ème, parce qu’ils ont craint, si l’on établissait cette obligation supplémentaire (peu grave), que l’on ne prélève plus rien du tout (cela n’est pas à craindre pour l’oblation, dont le caractère sacré est plus important).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ד דב''מ חמשה חומשין הן האוכל תרומה ותרומת מעשר ותרו''מ של דמאי והחלה והבכורים מוסיף חומש:
והכא את אמר הכן. דהדמאי אין לו חומש:
א''ר זעירא לא קשיא תמן הוא דתנינן תרומת מעשר של דמאי שכבר הפריש ממנו תרומת מעשר והרי הוא כשאר תרומת מעשר אבל הכא במע''ש של דמאי איירי ולא גזרו חומש בפדיונו:
א''ר אימי. בהא לא מיתרצא שהרי אין המשנה הזה יוצא ידי תרומת מעשר של דמאי דהא סתמא קתני הדמאי אין לו חומש ומשמע דעל אכילת תרומת מעשר שמפרישין ממנו נמי קאי ואין המשנה מוציא ידי תרומת מעשר מן הכלל הזה:
מהו כדין. ואלא קשיא הני מתני' אהדדי:
תמן ר''מ. הא דקתני התם דחייבין עליו חומש ר''מ הוא דמחמיר הוא בדבריהם כדברי תורה והכי אמרינן נמי לקמן בפ''ב דערלה דקחשיב התרומה ותרומת מעשר של דמאי וכו' ומוקי להאי מתני' כר''מ דמצינו בו שמחמיר בדבריהם כהאי דתנינן בפ''ח דנדה הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב דברי ר''מ ורבנן פליגי עליה התם ומתניתין דהכא כרבנן דלא מחמרינן בדבריהם כשל תורה:
ר' זעירא אמר בשם רבנין. דלא צריכין לדחוקי ולאוקמי מתני' דב''מ כר''מ אלא כד''ה אתיא וה''ט דבאמת בדין היה שלא יפריש חומש אם אכל תרומת מעשר של דמאי שאינו אלא מדבריהם ולמה אמרו שיפריש מפני הגדר שאם אתה פוטרה מן החומש אף הוא אינו נוהג בה בקדושה. שיאמר אין דין תרומת מעשר לזה וגזירה שמא לא יתננו לכהן:
בדין היה מעשר שני של דמאי וכו'. כלומר ואה''נ דלפי האי טעמא היה בדין שגם למע''ש של דמאי יפריש חומש לפדיונו שלא יזלזל בו ולא יהא נוהג בו דין מעשר שני ולמה אמרו שלא יפריש ג''כ הוא מפני הגדר שאם אתה מחמיר עליו להוסיף חומש אף הוא אינו מפריש כל עיקר לפדיונו ויאכלנו חוץ לירושלם בלא פדיון ולפיכך לא רצו חכמים להטריחו אף בחומש:
Dmaye
Daf 3b
משנה: הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלִבְהֵמָה קֶמַח לְעוֹרוֹת וְשֶׁמֶן לְנֵר שֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. מִן גְּזִיב וּלְהַלָּן פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. חַלַּת עַם הָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָע וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שְׁיָרֵי מְנָחוֹת פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. וְשֶׁמֶן עָרֵב בֵּית שַׁמַּאי מְחַייְבִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין.
Traduction
Les fruits que l’on achète pour servir de semences (34)Les graines, pour lesquelles il est certain qu'elles ne sont pas rédimées ne peuvent pas servir de semailles. (Pea 1,6), (Hulin 7b)., ou pour être donnés aux animaux, la farine pour tanner les peaux, l’huile servant à l’éclairage ou au frottement des ustensiles, sont affranchis de la dîme supplémentaire du Demaï. Ce qui provient du pays situé à partir de la frontière septentrionale de Kezib et au-delà (Gn 38, 5) en est affranchi. La parcelle de pâte (Halla) d’un ignorant destinée au sacerdote, la part sacrée d’oblation sacerdotale mêlée au profane (35)''Pour la racine DEMA'''' employée dans ce sens, voir (Ex 22, 28).'', ce qui a été acheté pour l’argent de rachat de la 2ème dîme, les restes des offrandes faites au Temple (36)''Par exemple, ce qui reste de l'offrande de farine; une parcelle est brûlée sur l'autel, et le reste est aux sacerdotes.'', en sont affranchis. Quant à l’huile épicée (opobalsamum), il faut, selon Shammaï (en raison de sa valeur) prélever les parts dues. Hillel en dispense (37)Elle ne sert qu'à enduire le corps.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח לזרע. שלקח תבואה לזורעה פטור מדמאי דאלו טבל ודאי אסור לזרוע:
ולבהמה. שלקח מתחלה להאכיל לבהמה פטור מדמאי אבל לקח מתחלה לאדם ונמלך עלי' לבהמה חייב בדמאי:
קמח לעורות. לעבד בו עורות:
שמן להדלקת הנר או לסוך בו את הכלים וכן יין לקילור כל אלו פטורין מדמאי שלא גזרו אלא במשתמש בו לגופו:
מכזיב ולהלן. כזיב הוא סוף המקום שכבשום עולי בבל ומשם ולהלן כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ולא גזרו על הדמאי אלא על הארצות שכבשום עולי בבל בלבד והלכך מכזיב ולהלן פטור מדמאי וכן כזיב עצמה כלחוץ וכל הפירות שנמצאו שם פטורין שחזקתן מפירות המקום שנמצאו בו:
חלת עם הארץ. חלה שהפריש לא גזרו עליה דמאי:
והמדומע. לקח פירות מע''ה והפריש תרומת מעשר ונתערבו עם פירות אחרים לא גזרו בו דמאי להיות מפריש עוד מעשר שני:
והלקוח בכסף מעשר. שלקח פירות מעם הארץ בכסף מעשר שני:
ושירי מנחות. שהקומץ למזבח והשירים נאכלין לכהנים כל אלו לא גזרו עליהם דמאי שכיון שאמר לו זה ע''ה המוכר מתוקנין הן פטור מלעשר:
ושמן ערב. שמן אפרסמון א''נ שמן זית מעורב עם בשמים:
וב''ה פוטרין. לפי שאין חזקתו לאכילה אלא לריח:
הלכה: מִכֵּיוָן שֶׁלְּקָחוֹ לְזֶרַע לֹא שַׁנְייָא הִיא דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה הִיא דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְתַנִּי כֵּן לְקָחָן לְזֶרַע וְחִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לַאֲכִילָה בָּאִין מַחֲשָׁבָה. לְקָחָן לַאֲכִילָה וְחִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לְזֶרַע לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ.
Traduction
Si ces fruits ont été achetés pour servir de semences, la question de savoir si la semence de ce produit est épuisée, ou ne l’est pas, est peu importante (et, en tous cas, l’on est dispensé d’en prélever les parts légales). En effet, dit R. Yohanan, et l’on a adopté son avis: si l’on a acheté certains fruits douteux pour s’en servir comme semences, et que, réflexion faite, l’on désire les manger, c’est comme si l’on n’avait pas l’intention d’en manger, et ils sont dispensés; si on les a achetés pour la consommation et que l’on désire ensuite s’en servir comme semences, cela ne dépend pas de la pensée qui s’annule et l’obligation subsiste.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מכיון שלקחו לזרע לא שנייא היא דבר שזרעו כלה היא דבר שאין זרעו כלה. כלומר דאע''ג דבטבל של ודאי מחלקינן בין דבר שזרעו כלה לבין דבר שאין זרעו כלה כדתנן בפ''ט דתרומות לענין גידולי טבל אבל הכא בטבל של דמאי שלא גזרו בלוקחו לזריעה אין חילוק בין אם הוא דבר שזרעו כלה או לא דלעולם פטור מלעשר:
א''ר יוחנן ותני כן. ותנינן בת ספתא בהדיא כן דהכי שנינו שם בפ''ק לוקחין לזרע אחד דבר שזרעו כלה ואחד דבר שאין זרעו כלה:
לקחן לזרע. ואח''כ נמלך וחישב עליהן לאכילה:
באין מחשבה. כלומר באין הן לחיוב במחשבה שחישב עליהן לאכילה וחייב לעשר דמאי:
לקחן לאכילה. ואח''כ נמלך וחישב עליהן לזרע:
לא הכל ממנו. לא כל הימנו לפוטרן. דמכיון שנתחייבו בדמאי בשעח לקיחה. שוב אינו יכול להוציאן מחיוב דמאי:
תַּנִּי אֵין זוֹרְעִין טֵבֵל וְאֵין מְחַפִּין טֵבֵל אֲבָל מְחַפִּין עִם הַגּוֹי טֵבֵל. הַשֹּׁכֵחַ וְזָרַע טֵבֵל פָּטוּר שֶׁכְּבָר אָבַד. בַּדָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְלַקֵּט אֲבָל בַּדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִתְלַקֵּט קוֹנְסִין אוֹתוֹ שֶׁיְּלַקֵּט אוֹתוֹ בְּלֹא צֶמַח. אֲבָל אִם צוֹמֵחַ נַעֲשֶׂה כַדָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְלַקֵּט.
Traduction
On a enseigné encore: il n’est pas permis de semer des fruits non encore soumis aux prélèvements légaux, ni de les recouvrir de terre (pour les conserver), et l’on peut aussi enfouir ces fruits sous terre chez l’étranger (sans que cela soit considéré comme semailles). Si, par oubli, on a semé ces produits non rédimés, cela ne fait rien; car ces semences sont considérées comme perdues, à l’égal d’autres objets que l’on n’a pas l’habitude de recueillir. Mais, si c’est l’usage, on est obligé, à titre d’amende, de recueillir ces semences avant qu’elles ne grandissent; une fois qu’elles ont germé, on n’en tient plus compte, et c’est un objet qu’il n’est plus possible de recueillir (et il n’y a pas d’amende).
Pnei Moshe non traduit
תני בתוספתא שם וה''ג התם אין זורעין את הטבל ואין מחפין את הטבל ואין עושין עם העכו''ם בטבל ישראל ששכח וזרע את הטבל עד שלא צימחה פטור שכבר אבד. ובספרי הדפוס נשתבשה ההעתקה כאן:
ואין מחפין משום דמחפה כזורע הוא כדאמרי' בפ''ג דמכות המחפה בכלאים לוקה:
בדבר שאין דרכו להתלקט. הא דאמרינן דאם שכח וזרע טבל פטור מלעשר דוקא בדבר שא''א ללקט אותו אחר הזריעה כגון גרעיני תבואה וכיוצא בה:
אבל בדבר שדרכו להתלקט. כגון לפת וצנון וכיוצא בהן קונסין אותו שילקט אותו ולעשרו:
בלא צמח. ודוקא שלא צמחו אחר ששתלן אבל אם כבר צמחו נעשה כדבר שאין דרכו להתלקט ופטור מלעשר:
אָֽמְרוּ רִבִּי יוֹחָנָן כַּד הֲוָה אֲכַל אֲפִילוּ קוֹפָּד אֲפִילוּ בֵּיעָה הֲוָה מְתַקֵּן. אָֽמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידוֹי לֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֶת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ. דּוּ חָשַׁשׁ לַמַּשְׁקִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן.
Traduction
Lorsque R. Yohanan mangeait de la viande, ou un œuf, il en prélevait la dîme. Mais, lui objectèrent ses élèves, notre maître ne nous a-t-il pas enseigné le contraire? Comme il est dit (Dt 14, 22): Tu prélèveras la dîme sur tous les produits de tes semailles, cela n’implique-t-il pas l’exclusion des produits du règne animal? Il le faisait par la crainte que les liquides dans lesquels on avait cuit la viande ou l’œuf ne soient susceptibles d’être rédimés.
Pnei Moshe non traduit
אמרו על ר' יוחנן שהיה נוהג בעצמו אפי' אם אכל בשר או בצים הי' מתקן ומעשר וא''ל לא למדתנו רבינו דאלו פטורין ממעשרות דאת כל תבואת זרעך כתיב:
דו חשש למשקין שיש בהן. כלומר הא דתיקן ר' יוחנן משום דהוא חשש להמשקין שנתבשלו בתוכן כגון ביין ושמן וכיוצא בהן ואם הן מדמאי היה מחמיר על עצמו לתקן אפי' הבשר והבצים שנתבשלו בהן:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי לָא לָמָּה לִי דְמַאי אֲפִילוּ וַדַּאי. לָמָּה לִי מִיעוּט אֲפִילוּ רוֹב. וְלֹא כֵן תַּנִּי אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מִן הַגּוֹרֶן לָעִיר וְלֹא מִן הַמִּדְבָּר לְיִישׁוּב אֶלָּא אִם כֵּן הָֽיְתָה בְמָקוֹם שֶׁהָֽיְתָה גְרָרָתָהּ מֵבִיאָהּ וְנוֹטֵל דָּמִים מִן הַשֶּׁבֶט. אָמַר לֵיהּ וְאֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִצְוָה הִיא לְהָשִׁיב אֲבֵידָה בִּדְבַר מוּעָט. וְאֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה בִּדְבַר מְרוּבָּה. וּבְוַדַּאי אֲבָל בִּדְמַאי אֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה. דְּתַנֵּינָן וּמְאַבְּדִין אֶת מִיעוּטוֹ בַדְּרָכִים. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת. הָיוּ בְיָדוֹ מָעוֹת רִבִּי נְחוּמָי בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא אָמַר (אַבָּא) הָיוּ מָעוֹת בְּדִיסַקִּיָּא וְלֹא הָיָה מְחַלְלוֹ. אַתְיָא דְּרִבִּי חִייָא בְּרִבִּי ווָא כְּרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי 3b אָחָא כְּרִבִי אִמִּי.
Traduction
On considère comme perdue une petite quantité diminuée ou laissée en route''. R. Aboun bar Hiya demanda en présence de R. Ila: pourquoi cette observation s’applique-t-elle seulement aux fruits sur lesquels il y a doute? N’en est-il pas de même pour les fruits soumis avec certitude aux obligations légales? Et pourquoi ne s’agit-il que d’une petite quantité, non d’une grande? Or, on a enseigné: ''l’on n’est pas tenu de rapporter l’oblation de la grange en ville, ni du désert dans un endroit habité, à moins qu’elle se trouve dans un endroit d’où les bêtes féroces peuvent l’enlever; en ce cas, on apporte aux sacerdotes cette oblation, et par contre l'on reçoit un dédommagement de la caisse sacerdotale''. (N’en résulte-t-il pas qu’on n’établit pas de distinction?) —C’est que, fut-il répliqué, n’est-il pas recommandé au moins de restituer de tels objets perdus? (mais cela n’en vaut pas la peine, parce qu’il s’agit de peu de chose pour les objets douteux). Allant plus loin, R. Yossé dit: il est recommandé de rapporter la perte, au cas où elle est peu importante, mais ce n’est plus un acte méritoire s’il s’agit d’une grande quantité, même de produits soumis avec certitude aux divers droits. Cependant, s’il s’agit de fruits douteux (même peu nombreux), la recommandation de rapporter ce qui serait perdu n’a pas lieu d’être, puisque l’on a enseigné que l’on considère comme perdue une petite quantité égarée en route (même la perte n’étant pas considérable) (32)''Entre cette phrase et la suivante, dit le commentateur Isaïe Pik sur ce passage, cité par R. Simson, il manque les mots: '''' Tel est l'avis de R. Zeira '''', selon lequel il est question dans notre Mishna de seconde dîme, non d'oblation.''. – L’autorisation énoncée par la Mishna, de pouvoir laisser perdre ou profaner les fruits douteux (après l’échange), s’explique au cas où l’on n’aurait pas d’argent (pour les racheter et les consommer à Jérusalem); mais si l’on a de l’argent, est-on tenu de racheter les produits, même peu nombreux, pour ne pas les laisser se perdre comme toute 2ème dîme douteuse? Selon R. Aha, on la rachète. Il se peut qu’il n’y ait pas de rachat, répondit R. Nihoumi fils de R. Hiya bar Aba, puisqu’il arriva par exemple à mon père d’avoir son argent dans une boîte close (et perdue) de sorte qu’il n’a pas pu en opérer le rachat (il s’agit, selon lui, dans la Mishna, de seconde dîme). L’opinion de R. Hiya bar Aba est conforme à celle de R. Zeira (de ne pas échanger), et l’avis de R. Aha (ou de R. Levi) à celui de R. Amé (33)''Selon R. Zeira; ainsi qu'il a été dit plus haut, au commencement de ce, au sujet du devoir de l'enlèvement, on établit une distinction entre notre Mishna et une autre qui semble la contredire; selon R. Amé, au contraire, il s'agit de cas semblables.''.
Pnei Moshe non traduit
למה לי דמאי אפילו ודאי. אהא דקתני ומאבדין את מיעוטו בדרכים פריך דר' בון בר חייא ס''ל כר' אמי בפירושא דמתני' דאין משנה זו יוצא מידי תרומת מעשר של דמאי ומאבדין את מיעוטו והלכך קאמר מאי איריא דמאי ומיעוטו אפי' ודאי ורובו נמי אין מקפידין עליו אם הוא בדרכים כדתנינן בברייתא דלקמיה:
וכי לא כן תני. בברייתא אין מביאין תרומה מן הגורן שאין הבעלים מחויבין להטפל בה ולהביאה מן הגורן לעיר ולא מן המדבר לישוב אלא הכהן הוא יוצא לשם ונוטל חלקו:
אא''כ היתה במקום שחיה גוררתה. כצ''ל דכיון דפסידא דמוכחא היא התקינו חכמים שיהא מביאה ונוטל דמים מן השבט שהכהן ושלם לו שכר הבאתה הא לאו הכי מניחה אותה שם ואע''פ שהולכת לאיבוד וא''כ אפי' בתרומה ודאי מניחה בדרכים:
א''ל ואינה מצוה להשיב אבידה. בתמיה וכי לא קאמר בברייתא דהיכא דאיכא פסידא דמוכחא כגון שחיה גוררתה וכיוצא בו שצריך להביאה מפני השבת אבידה ונוטל שכרה מן הכהן וה''נ מיירי במתני' דאיכא פסידא דמוכחא ולפיכך דוקא בדמאי ובדבר מועט הוא דלא חששו כדמסיק לקמיה:
א''ר יוסי מצוה הוא להשיב אבידה בדבר מועט. רבי יוסי מקשי עלה דאי בכה''ג מיירי א''כ מצוה הוא להשיב אבידה גם בדבר מועט ואינו מצוה להשיב אבידה בדבר מרובה. בתמיה כלומר וכי מצות השבת אבידה בדבר מרובה דוקא נאמרה והלא אף בדבר מועט מצוה היא. ובודאי תשובת ר' אילא היא כלו' בודאי הוא דחששו אף לדבר מועט משום מצות השבת אבידה אבל בדמאי אינו מצוה להשיב אבידה בדבר מועט וטעמא דכיון דדבר מועט הוא והכהן צריך לשלם שכר הבאה לא חששו חכמים בדמאי שהוא ספק ואין דבר מיעט כדאי להשכר הטיפול ובודאי משום קדושת תרומה חששו אף לדבר מועט היכא דאיכא פסידא דמוכחא:
דתנינן ומאבדין את מיעוטו בדרכים. כלומר והיינו דתנינן דבכה''ג דאמרן הוא דמיירי דאף במקום דאיכא פסידא דמוכחא בדרכים מאבדין את מיעוטו בתרומת מעשר דמאי:
עד כדון בשאין בידו מעות. האי מילתא היא דאזלא למאן דמפרש לעיל דמתני' במעשר שני של דמאי הוא דאיירי דביה הוא דשייך חילול וכדאסיק לקמיה דאי בתרומת מעשר מאי חילול הוא דשייך ביה. ובמעשר שני הוא דבעי דעד כאן שנינו דמאבדין את מיעוטו בדרכים בשאין בידו מעות ואין יכול לחללו דקי''ל אין פודין מעשר שני אלא במעות שהוא ברשותו:
היו בידו מעות. מאי אם צריך הוא לחללו הואיל ויש בידו מעות ולא יניחנו לאבד או לא:
ר' ניחומא ברי' דר' חייא בר בא אמר. אבא היו לו מעות בדיסקיא ולא היה מחללו. אע''פ שהיו לו מעות בשק שלו אפ''ה לא היה חושש לחללו והניחו לאיבוד בדרכים. אתיא דר' חייא בר בא כר' זעירא. ר''ז דלעיל דמפרש דמתני' במע''ש של דמאי מיתוקמא והכי ס''ל נמי לר''ח בר בא והלכך לא היה חושש לחללו דמאבדין את מיעוטו בדרכים קתני:
ודר' אחא. ט''ס הוא דלא נזכר כאן ר' אחא אלא דר' בון בר חייא גרסינן. דבעי עלה לעיל מהאי ברייתא אין מביאין תרומה וכו' משום דאיהו ס''ל כר' אמי דלעיל דמפרש להמתני' דבתרומת מעשר של דמאי נמי מיתוקמא כדקאמר אין המשנה הזה יוצא ידי תרומת מעשר של דמאי וכדפרישית:
רִבִּי יִרְמְיָה שְׁלַח לְרִבִּי זְעִירָא חָדָא מְסָאנָא דִתְאֵנִים דְּלָא מְתַקְּנָא. וַהֲוָה רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימָר מַה רִבִּי זְעִירָא מֵיכוּל דְּלָא מְתַקְּנָא. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא סְבַר מֵימָר מַה אֵיפְשַׁר דְּרִבִּי יִרְמְיָה מְשַׁלְּחָה לִי מִילָּא דְּלָא מְתַקְּנָא. מַה בֵּין דֵּין לְדֵין אִיתַכְלָת טֵבֵל. לְמָחָר קָם עִימֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ הַהִיא מְסָנָתָא דִּשְׁלַחְתְּ לִי אֶתְמֹל מְתַקְּנָא הֲוָת. אֲמַר לֵיהּ אָֽמְרִית מַה רִבִּי זְעִירָא מֵיכוּל מִילָּא דְּלָא מְתַקְּנָה. אֲמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא אָֽמְרִית כֵּן הֲוָה רִבִּי יִרְמְיָה מְשַׁלְּחָה לִי מִילָּה דְּלָא מְתַקְּנֵיהּ. רִבִּי אַבַּא בַּר זְמִינָא בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אָמַר אִין הֲווֹן קַדְמָּאֵי בְּנֵי מַלְאָכִים אֲנָן בְּנֵי נַשׁ. וְאִין הֲווֹן בְּנֵי נַשׁ אֲנָן חֲמֹרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא בְּהַהִיא שַׁתָּא אָֽמְרִין אֲפִילוּ לַחֲמָרָתֵיהּ דְּרִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר לָא אִידְמִינָן.
Traduction
R. Jérémie envoya à R. Zeira un panier de figues non rédimées (38)Cet épisode se retrouve en Bereshit-rabba,60., parce que R. Jérémie se disait qu’il est impossible à R. Zeira de manger des produits sans les rédimer au préalable. D’autre part, R. Zeira se disait: il est impossible que R. Jérémie m’envoie quoi que ce soit avant de l’avoir rédimé. Mais en comptant l’un sur l’autre, il arriva que des produits non rédimés furent consommés. Le lendemain, R. Zeira se leva, alla chez son ami et (en le remerciant) lui demanda: n’est-ce pas, le panier de figues que tu m’as envoyé hier était rédimé? —Non, répondit-il, car j’ai pensé qu’il serait impossible à R. Zeira de manger un objet avant de le rédimer. —Moi aussi, répondit celui-ci, je me disais qu’il serait impossible à R. Jérémie de m’envoyer un objet non rédimé d’avance. Selon R. Aba bar Zebina, R. Zeira s’écria alors: si nos ancêtres ont été des fils d’anges, nous ne sommes vis-à-vis d’eux que des mortels (sujets à l’erreur); s’ils ont été des hommes, nous sommes des ânes à leur égard (39)''Voir même série (Sheqalim 5, 1) (48c); Babli, (Shabat112b).''. A ce propos, dit R. Mena, Zeira dit aussi: je ne ressemble même pas à l’ânesse de R. Pinhas ben Yaïr (qui refusa, quoiqu’affamée, de manger du fourrage non rédimé).
Pnei Moshe non traduit
חדא מסאנא. כלכלה אחת של תאנים ולא היתה מתוקנת ממעשר וסמך עצמו ואמר מה וכי ר' זעירא אפשר שיאכל דבר שאינו מתוקן ובודאי הוא יתקן ור' זעירא סמך עצמו על ר' ירמיה ואמר מה וכי אפשר שישלח לי ר' ירמיה דבר שאינו מתוקן מה ובין דין לדין נתאכלו התאנים טבל ולמחר כשפגעו זה בזה ושאל אותו אם היתה מתוקנת והשיבו אני סמכתי עליך ור' זעירא אמר לי' אף אני עליך סמכתי ואכלתי כך:
בההיא שעתא אמרין. כשאירע הדבר הזה לר' זעירא אמרנו ואפילו לחמרי' של ר''פ בן יאיר לא נידמינו וכהאי עובדא דלקמיה שגנבוה לסטים בלילה והיתה טמונה אצליהם במערה ג' ימים ולא טעמה כלום ולסוף נמלכו להחזירה לאדונה שלא תמות ותסרח המערה ושלחוה וכשבאת על פתח השער התחילה לצעוק וא''ל ר' פנחס פתחו לה לעלובה זו שכבר יש ג' ימים שלא אכלה כלום ופתחו לה ואמר להם תתנו לה איזה דבר שתאכל ונתנו לה שעורים ולא אכלה וכשאמרו לו שאל אותן אם הם מתוקנים והשיבו הן לפי הדין שהיה דמאי ופטור ממעשר דמאי ושאל להם אם הרימותם בשביל דמאי וא''ל ולא כן למדתנו רבינו הלוקח לבהמה וכו' והשיב ומה אעשה לעלובה זו והיא מחמרת על עצמה הרבה ותקנו הדמאי ואז אכלה:
דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרוּ פָּחוֹת מֵאֹכֶל מוּתָּר לְאַבֵּד בְּפָרוּס אֲבָל בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת בְּפָרוּס אֲפִילוּ כַמָּה מוּתָּר. מַה פְלִיגִין. רִבִּי מָנָא אָמַר לֹא פְלִיגִין. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרוּ פָּחוֹת מֵאוֹכֶל מוּתָּר לְאַבֵּד בְּפָרוּס אֲבָל בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בֵּין בְּפָרוּס בֵּין בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת.
Traduction
On a enseigné chez R. Yanaï que, pour une quantité insuffisante à un repas, il est permis de ne pas tenir compte de la perte, s’il s’agit de morceaux; mais tout fruit entier doit être rapporté, quelque petit qu’il soit, à moins d’être inférieur à une figue sèche. Selon R. Yohanan au nom de R. Simon ben Yocadak, il faut avoir égard à tout objet entier, à moins qu’il soit inférieur à une figue sèche; mais, si ce sont des morceaux, quelle que soit leur quantité, on n’en tient pas compte. Ces deux avis sont-ils opposés l’un à l’autre, ou non? —Oui, répondit R. Mena: il n’y a pas à tenir compte d’une petite perte, si ce sont des morceaux, mais de tout entier, à moins qu’il soit inférieur à une figue, selon R. Yanaï. Au contraire, selon R. Yohanan au nom de R. Simon ben Yocadak, qu’il s’agisse de morceaux, ou d’entiers, à moins d’être inférieurs à la valeur d’une figue, il faut en tenir compte.
Pnei Moshe non traduit
דבי ר' ינאי אמרי. לפרש הא דקתני ומאבדין את מיעוטו קאי וכמה הוא מיעוט:
פחות מאוכל מותר לאבד בפרוס. אם הוא בחתיכות פרוסות פרוסות מותר לאבד בשיעור פחות מאוכל ואוכל הוא כגרוגרות ופחות מכאן לא נקרא אוכל וכדמצינו בפ''ב דסוכה דקתני וכשהביאו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה וכו' אלמא דפחות מכביצה נקרא אוכל ועד כגרוגרת כדאשכחן בשיעור הוצאת שבת:
אבל בשלם עד כגרוגרת. ולא גרוגרות בכלל וכדמפרשינן לקמן מאי אבל דקאמר:
ר' יוחנן בשם ר''ש בן יהוצדק בשלם עד כגרוגרות בפרוס אפי' כמה מותר. וקאמר הש''ס מה ופליגין. אם הא דקאמר ר' יוחנן בפרוס אפי' כמה מותר היינו אפי' בגרוגרת או יותר. ופליגי בפרוס או לא:
ומפרש ר' מנא דלא פליגין לא בשיעורא ולא במידי והכי קאמרי:
דבי ר' ינאי אמרי פחות מאוכל מותר לאבד בפרוס כלומר לכ''ע בין בפרוס בין בשלם שיעורו לאבד דוקא בפחות מאוכל והיינו בפחות מגרוגרות אבל לא בגרוגרות ולדבי ר' ינאי היינו דאיכא בין פרוס לבין שלם דאם יש כאן כמה חתיכות פרוסות מותר לאבד מעט מעט מכאו''א ובלבד שיהא בין הכל פחות מגרוגרות ולא יותר אבל בשלם עד כגרוגרת כלומר מהשלם האחד הוא דמותר לאבד עד כגרוגרת ולא שיצטרף מעט מעט מכמה ככרות שלמים שיש כאן וטעמא דהואיל ושלמים הן לא התירו לקלקל את כולן ולאבד מכאו''א והשתא בשיעורא דאיבוד אין חילוק בין פרוס לבין שלם אף לדבי ר' ינאי אלא דההפרש בענין הצטרפות השיעור הוא והיינו אבל בשלם דקאמרי ומשום דדבי ר' ינאי לא פירשו למילתייהו בהדיא הלכך קאמר ר' יוחנן דהכי בעינן למימר בשלם עד כגרוגרות וכדאמרן מאחד דוקא ולא להצטרף מעט מכאו''א ובפרוס אפילו כמה מותר כלומר אפי' כמה שהן מותר לאבד מעט מכאו''א ובלבד שלא יאבד כ''א עד גרוגרת ולא גרוגרות בכלל והיינו דקאמר ר' מנא דלא פליגין במידי ומשום דחייב אדם לומר בל' רבו הלכך דבי ר' ינאי קאמרי כמו ששמעו מר' ינאי רבן ור' יוחנן קאמר כמו שקיבל מר''ש בן יוצדק:
רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּעִי מָהוּ לְאַבֵּד כָּל שֶׁהוּא וּלְאַבֵּד. וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ לוֹכַל כְּנֶגְדּוֹ בִדְמַאי. הָא בְּוַדַּאי לֹא שֶׁאֵין מוֹסְרִין וַדַּאי לְעַם הָאָרֶץ.
Traduction
R. Oshia demanda: puisque l’on en fait peu de cas, peut-on, en principe, détacher une petite part et la laisser perdre? oui, si elle est sans valeur. – ''On peut en donner, dit la Mishna, à l’homme ignorant et en consommer l’équivalent à Jérusalem''. Cela a lieu pour les fruits douteux, non pour ceux qui sont soumis avec certitude aux divers droits, car ces derniers fruits ne doivent pas être cédés aux gens ignorants (de crainte qu’ils oublient d’opérer les prélèvements légaux).
Pnei Moshe non traduit
מהו להפריש כל שהוא ולאבד. כצ''ל וגי' הדפוס טעות דמוכח הוא כלומר אם מותר לכתחילה להפריש מעט למע''ש של דמאי ועל מנת לאבד ולא איפשטא הכא:
ונותנו לעם הארץ ויאכל כנגדו. ומפרש דוקא במעשר שני של דמאי התירו זה על מנת שיאכל כנגדו הא בודאי לא שאין מוסרין דבר שהוא קדוש מעשר שני ודאי לעם הארץ שאינו נזהר לאכלו בטהרה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source